ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ביוני 1920 ובתחילה כללה כוחות מקומיים מצומצמים בהיקפם וללא שליטה מרכזית. רק בשנות ה-30 החל הארגון להתפתח. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים ובהקמת יחידות לוחמים כגון פלוגות השדה ופלגות הלילה להגנת היישוב כנגד התוקפים. לאחר מכן הקימה שני כוחות מרכזיים – החי"ש (חיל השדה) והפלמ"ח. מלבד האימונים הצבאיים, כוחותיה השתתפו בפעולות גדולות נגד הבריטים, בהבאת מעפילים לארץ ובהתיישבות.

"ההגנה", באמצעות 12 חטיבות הלוחמים שהקימה, ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, במבצעים הגדולים לכיבוש הארץ מן הגליל ועד לנגב, ובלחימה נגד הפלישה של ארצות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. במאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.