ערך מומלץ: עלילות בעל וענת

עלילות בעל וענת הוא אפוס מיתולוגי קדום, המספר את סיפורם של אלי כנען ואוגרית ונחשב למיתוס האוגריתי המרכזי והחשוב ביותר בשירה האוגריתית מהמאות ה-15 עד ה-12 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת).‏^[1] העלילה שופכת אור על אמונותיהם ותפיסותיהם הדתיות של אנשי העיר אוגרית, ופותחת צוהר למחשבותיהם ולמנהגיהם של אנשי ארץ כנען.

השירה שהתגלתה בספריית הכהן הגדול בעיר אוגרית, כתובה על ששה לוחות (ועוד כמה שברים) שהשתמרו באופן כזה ואחר. הלוחות מקוטלגים באותיות KTU.1.2 עד KTU.1.11.‏‏^[2] שירה זו ידועה גם בשמות עלילות בעל וכן עלילות בעל ומות.

הדמויות המרכזיות בשירה זו הן: אל - ראש פנתאון האלים הכנעני המתואר בצלמיותיו כדמות מלך היושב על כיסא, בעל - אל הגשם, הסערה והפוריות, אחותו הנאמנה ענת - אלת המלחמה והציד שמסייעת לו, האל ים - אל הימים והנהרות, מוֹ‏ת - אל השאול והמוות. במרכז העלילה מתרחשת מלחמה והתגוששות בין האלים על שליטה ומלוכה בארץ. האלים בעל וענת אחותו נאבקים באלים ים ומות. כאשר גוברים בעל וענת, הכוחות החיוביים, יש לבני האדם חיים, גשם ופריון, וכאשר גוברים ים ומות, שהם כוחות שליליים חזקים, סובלים בני האדם מבצורת, עקרות, מגפות, הצפת נהרות ונחשולי מים, ומוות. ים נתפס בשירה כאל דמוני במיוחד, והדמוניות שלו מומחשת בעוזריו, מפלצות ים נוראות.

ציטוט יומי

	בְּרֵכָה עַתִּיקָה צְפַרְדֵּעַ קוֹפֶצֶת - צְלִיל מַיִם.
– שיר האיקו מאת המשורר היפני באשו.

היום בהיסטוריה

• 1517 - מרטין לותר, מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, מפרסם את "95 התזות"
• 1917 - מלחמת העולם הראשונה - הצבא הבריטי בראשות כוח רכוב אוסטרלי כובש את באר שבע, ופורץ את החזית העות'מאנית בארץ ישראל.
• 1922 - בניטו מוסוליני מתמנה לראש ממשלת איטליה
• 1956 - נערך קרב המיתלה במסגרת מלחמת סיני
• 1984 - ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי, נרצחת על ידי שומרי ראשה הסיקים.

אירועים בלוח העברי

• ה'תע"ד - נולד רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה"
• ה'תרכ"א - חנוכת משכנות שאננים, השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, שנבנתה ביוזמת משה מונטיפיורי
• ה'תשנ"א - נרצח הרב מאיר כהנא, חבר כנסת ומנהיג פוליטי ימני קיצוני בישראל
• ה'תשס"ח - נפטר ישראל (פולי) פוליאקוב, שחקן ובדרן ישראלי

תמונה מומלצת

כנסיית הגואל בסוף המאה ה-19. הכנסייה נבנתה בין השנים 1893- 1898, לאחר שאבן הפינה שלה הונחה על ידי יורש העצר הפרוסי פרידריך וילהלם (שהפך לאחר מכן לקיסר פרידריך השלישי) כשביקר בארץ ישראל בשנת 1869, כחלק מביקורו במזרח התיכון לרגל השתתפותו בחנוכת תעלת סואץ. הקרקע עליה הוקמה הכנסייה ניתנה במתנה ליורש העצר הפרוסי על ידי הסולטאן העות'מאני. הכנסייה נחנכה ב-31 באוקטובר 1898 בעת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל.