ערך מומלץ: אנג'ליקה שץ
 | |
| תמונת פספורט של אנג'ליקה שץ | |
| לידה |
31 באוגוסט 1897 ז'נבה שווייץ או סופיה בולגריה |
|---|---|
| פטירה |
16 במאי 1975 (בגיל 77) תל אביב |
| לאום | יהודיה |
| תחום יצירה | ציור |
אנג'ליקה שץ (30 או 31 באוגוסט 1897, ז'נבה או סופיה[1] - 16 במאי 1975, תל אביב) הייתה ציירת ישראלית, מורה לאמנות, מבקרת אמנות, כתבת לענייני אמנות ופעילה בחיי התרבות של סופיה בירת בולגריה. עבודותיה הוצגו בתערוכות רבות בבולגריה, בצ'כוסלובקיה ובמסגרת סלון הסתיו של פריז בשנת 1932.
אנג'ליקה הייתה בתו המנודה של בוריס שץ, מייסד בית הספר לאומנות "בצלאל", מנישואיו הראשונים. לאחר שאשתו נטשה אותו ועברה להתגורר בפריז עם מאהבה ובתם אנג'ליקה, ניסה בוריס שץ לעקור אותה מלבו ובצוואה שכתב לפני מותו, לא הותיר לה דבר מרכושו.
ב-4 בינואר 2013 נפתחה תערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות בשם "בת אבודה, בת אובדת", אשר הציגה לראשונה 20 מציוריה שנתגלו בבוידעם בביתו של אביו של דן פאר, נינה החורג של אנג'ליקה שץ. בתערוכה נחשף גם סיפור חייה הטרגי באמצעות תצוגת המכתבים שהוחלפו בינה לבין אביה עד יום מותו. בעקבות תחקיר שערך דן פאר ונמשך כשנתיים וחצי, תיעד דורון לוריא, אוצר בכיר ורסטורטור ראשי במוזיאון תל אביב לאמנות ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, את קורות חייה בספר "בת אבודה", שיצא לאור בינואר 2013 בהוצאת מודן, ומלווה אף הוא את התערוכה. בהקדמה לספר כתב דן פאר: "אבני הדרך הקטנות שהתגלו לי לאט־לאט פרשו בפניי פסיפס מורכב של אמנית סוערת, אקסטרווגנטית בחייה ובתלבושותיה, שגרה במרכז תל־אביב בדירת גג ברחוב בזל פינת אבן גבירול, ואיש לא ידע איזה סיפור היא נושאת" ("בת אבודה", עמ' 8).
תקופות רבות בחייה לוטות בערפל ומקורות המידע אודותיה הם מסמכים שונים, מכתבים ששלחה לאביה שנמצאו בארכיון הציוני ועדויות שונות של אנשים שהכירו אותה באירופה ובישראל.
